אביעד, בנם של דסי ויהודה, אחיהם של נדב ואיתמר ובן חורג לניסים שרון ואחיהם גם של יהונתן, נועה ועידו. הוא נולד וגדל בגן הדרום, ילד מבריק שכתב שירים, ניגן בגיטרה, אהב לרקוד ותמיד דאג להצחיק את כולם. בצבא שירת כלוחם בסיירת גבעתי ולאחר הצבא טייל בעולם ולמד לימודים אקדמיים. הוא בוגר תואר ראשון בכלכלה מהמכללה למנהל, שהחל את דרכו המקצועית בענק, והגיע לנהל חדר מסחר בחברת "פרוקסימה" ועשה גם הרבה מעבר. יחד עם שני חבריו מהילדות, צור סעידי ועמרי רם, אהד את מכבי חיפה מגיל שמונה. הוא התאהב בירוקים בעונת ליגת האלופות המופלאה של 2002/03. אביעד וחבריו אהבו לשבת בצפוני והתאהבו בתרבות ה"רק ביחד" ובחוות מזור.
חבריו מספרים: "אביעד, את שמחת החיים שלך אף אחד לא יוכל לקחת, גם לא בעולם הבא. היית שותף בכיר לכל שמחה וחגיגה בחיי כולנו. איש המספרים, זה שלא יכול לשבת לרגע בשקט אבל יכול לשבת ימים ולדבר על מניות ותיאוריות כלכליות. איש שאף מסגרת לא יכלה להכיל, אבל בסוף עשה בית ספר לכל המסגרות. כזה אתה, תמיד קיצוני במובן הכי טוב של המילה. מצד אחד תמיד שם לשיחה עמוקה, שעושה לך חשק לשפוך את הלב, ומצד שני את הצחוקים שלך והסתלבט אף אחד לא ישכח לעולם. תשלח לנו קצת מזה פה למטה אנחנו זקוקים לזה עכשיו".
כמו לאורך כל חייהם של שלושת החברים האלו, אביעד, יחד עם צורי ועמרי, הלכו למסיבה ברעים ושם הם נרצחו, ביחד. הדוד של אביעד, הקוסם חזי דין, מספר על הרגעים הקשים של אותה שבת שחורה: "דיברנו עם אביעד שהיה בשטח. אנחנו מבינים שהוא חטף כדור בישבן, שצור בסדר, ושבעומרי כבר ירו בכל הגוף. הם היו חברים עדינים, הם נשארו ביחד אחד עם השני. גם כשעומרי נפטר בשטח הם לא עזבו אותו, וזה פשוט באמת הרואי. כשניתק איתו הקשר, אבא של אביעד המשיך כל השעות האלה לשלוח לנו מיקום, הם תושבי גן הדרום והוא קיבל החלטה שחייבים להוציא אותם משם – חיים או מתים. חבר של המשפחה בשם שי סולם, יוצא יחידה קרבית, החליט לצאת לשטח. הוא לקח נשק ואת הג'יפ שלו ונכנס פנימה לתוך השטח כשהמחבלים נמצאים שם. הוא עבר במקומות שלא נתנו להיכנס ודרך השטח הגיע לאזור. הוא ניהל קרב יריות עם המחבלים, והגיע לנ"צ – שם הוא ראה את שלושת החברים כשהם כבר מתים".
אביעד הותיר אחריו הורים, דסי ויהודה, אחים, נדב , איתמר,יהונתן, נועה ועידו
ואב חורג, ניסים שרון.
יהי זכרו ברוך
