אופיר, בנם של נגה ורן ואח אמצעי של ניר ושיר. הוא גדל והתחנך ביקנעם, היה חניך, מדריך ורשג״ד בשבט שחר צופי יקנעם ובוגר שכבת נחשול של השבט.
אופיר אהב כדורגל מגיל צעיר, היה יוצא לשחק כדורגל עם חברים במגרש השכונתי. הוא היה אוהד שרוף של מכבי חיפה, היה לו מנוי והוא נסע למשחקים בכל רחבי הארץ. היה עם הקבוצה באש ובמים גם בשנים הפחות טובות.
לפני הצבא יצא אופיר לשנת שירות בפנימיית שטיינברג בכפר סבא, כחלק מגרעין רעים של תנועת הצופים.
לאחר מכן התגייס ושירת תחילה כלוחם בחטיבת גולני בגדוד 51. הוא יצא לקורס מ״כים וחזר לשרת כמ״כ בגדוד.
ניר, אח שלו, סיפר: "אופיר, ילד שכולו לב ענק. ילד עם נתינה אינסופית שאהב לעזור לכולם, ילדים נשים וטף בוגרים ומבוגרים – פשוט לכולם. והכל עם חיוך קסום כובש ושקט. הכל בצנעה בענווה ובאהבה אינסופית.
תמיד אכפתי ודואג שהכל בסדר עם כולם סביבו ותמיד שם לעודד ולחבק חיבוק חם ואוהב כמו שאופייני לו. קסם של ילד. אופיר יקר שלנו, החיוך, החיבוק והצחוק שלך יילוו אותנו תמיד ויישארו בליבנו לעד. אוהבים אהבה אינסופית ומתגעגעים עד השמיים וחזרה".
אופיר נפל כגיבור ביום הראשון למלחמה, בקרב ברצועת עזה, במהלך חילופי אש עם מחבלים של ארגון הטרור חמאס. הוא השאיר אחריו הורים, נוגה ורן, ואחים, ניר ושיר.
יהי זכרו ברוך
