בני, בנם של אינה ואלי ואחיהם הגדול של טומי ודני. גר בחיפה, אהב טיולים בטבע, קמפינגים, מסיבות ומפגשים עם חברים. מאוד אהב ספורט, אהד את מכבי חיפה ואת ברצלונה ועקב באופן הדוק אחרי ליגת ה-NBA. למשחקים של מכבי הגיע באופן קבוע, עד לגיוסו לצבא.
חברו הטוב של בני, דניאל, מספר: "בני היה האדם עם הלב הכי ענק וטהור שקיים בעולם. צנוע עם חיוך ענק, שתמיד חושב קודם כל על טובת הכלל. הוא אהב מאוד ספורט ובפרט כדורגל. אהב מאוד את מכבי וברצלונה, עוקב הדוק של ה-NBA. אהב טיולים בטבע, קמפינגים, מסיבות ומפגשים עם חברים. האהבה שלו למכבי התחילה מגיל צעיר. הוא היה בא להרבה משחקים של מכבי, אך בתקופת הצבא עקב השירות המשמעותי, לא יכול היה להגיע להכל, אך בכל הזדמנות שהייתה לו הוא דאג להגיע ליציע. היה מאוד אהוב על כולם. היה לו מלא חברים. כולם אהבו אותו. חיילים ומפקדים. מה שהכי אפיין אותו זה החיוך שלו, אור הפנים והשאיפה למצוינות".
בני היה קצין, מפקד מחלקה על הכשרות בבסיס טירונים של שריון. הוא בחר לעלות ללחימה בעזה, למרות שלא היה בו צורך. קראו לו לחזור למחלקה שלו פעמיים וללכת להכשרת הטנק החדש "ברק". הוא סירב. הלך לשמש בתפקיד תותחן בטנק, העיקר להיכנס ללחימה. בסופו של דבר פונה תקן כמפקד טנק ובני קיבל את מה שרצה.
הטנק של בני ליווה כוח של נח"ל. הכוח נתקל במארב והקשר עם חיילי הנח"ל אבד. בני הגיבור הוציא את הראש מהצריח של הטנק, כד לבדוק את מצבם של החיילים האחרים. ואז נורה לעברו נ״ט והוא נפל במקום כגיבור ישראל. הוא השאיר אחריו הורים, אינה ואלי ושני אחים קטנים, טומי ודני.
יהי זכרו ברוך
