דניאל, בנם של מועאד וסוהיר ואחיהם הבכור של אנאס, אנדרי וגורי. דניאל, ילד למשפחה דרוזית משפרעם, נולד גדל והתחנך בעיר. הוא למד בבית הספר מקיף שפרעם. ילד שקט וביישן, עם לב רחב. הוא התאהב במכבי חיפה מגיל קטן, כשהיה יושב צמוד לאבא שלו ורואה משחקים. החוויות שלו בסמי עופר הן רבות ומאז שהתגייס לצבא, היה מגיע למשחקים בכל פעם כאשר יצא הביתה. הוא היה מתקשר לאביו, אומר לו שהוא מגיע ושאבא חייב להשיג כרטיס, ואבא היה הופך את העולם כדי שדניאל יגיע למשחק.
אבא מועאד מספר: "ילד שקט, ביישן ואהוב. היו לו הרבה חלומות להתגיס לגולני וללמוד סיעוד. בגיל ממש צעיר הוא התחיל לצפות בכדורגל איתי והתאהב במכבי חיפה. הוא תמיד אמר 'אני ירוק בדם'. תמיד".
סאלח, חברו הטוב של דניאל, מספר: "דניאל היה בן אדם מאוד מיוחד. תמיד היה לו את הלב הכי טוב בחבורה, לב ענק ומיוחד. כשהוא מת אמרנו שהנה עכשיו הוא מלאך. היה קצת ביישן, אבל חמוד. קצת עצבני, אבל אוהב את כולם ועזר לכולם תמיד. מקבל את כולם ומסתכל עליהם כבני אדם דבר ראשון, לפני שהוא מסתכל על מין או דת או גזע. פשוט איבדנו בן אדם מאוד מיוחד. איבדנו מלאך".
דניאל היה מורעל על גולני. הוא התגייס להיות לוחם קרבי בגדוד 13 בחטיבת גולני. עבר את כל המסלול וההכשרה כלוחם וכמפקד. כמה חודשים לפני שנפל, הוא נפצע והוחלט לגרוע אותו מהגדוד. דניאל הודיע לכולם שלא יקרה בחיים וכי הוא חייב להישאר עם חבריו הלוחמים בגדוד. על כן הוחלט להשאיר אותו כסמל מבצעים של הגדוד. ביום רביעי שלפני המלחמה הוא הגיע לחגוג בחתונה של דודתו. הוא יכול היה להישאר עוד יום אחרי החתונה בבית לנוח ולהגיע למשחק של מכבי מול פנאתינאייקוס, אבל מיד אחרי החתונה הוא התעקש לחזור לבסיס כי היה לו חבר שהיה צריך לצאת שבת.
דניאל נפל בקרב עם מחבלי ארגון הטרור חמאס, פנים מול פנים, קרב על החמ"ל בבסיסו. הוא השאיר אחריו הורים, מועאד וסוהיר, ושלושה אחים ואחיות אנאס, אנדרי וגורי.
יהי זכרו ברוך
