איתי בנם של פרידה ושלומי ואחיהן הקטן של הילה וחן. נולד וגדל בשוהם ומשפחתו מוותיקי היישוב. באחרונה עברה המשפחה לגור בבית עריף. הוא היה תלמיד מצטיין בבית הספר וקיבל לאחרונה תעודת מצטיין משרד החינוך.
איתי התחיל לשחק כדורגל בגיל חמש ושם גם החלה האהבה שלו למכבי חיפה, אחריה היה עוקב בטירוף גם כשהיה בצבא ושירת כלוחם. עד גיוסו, איתי שיחק כשוער במכבי שוהם.
הוא התגייס לפני כשנתיים. בסיום טירונות צנחנים, יצא מיד לקורס מ"כים. חזר לגדוד לפקד על טירונים ואחרי ארבעה חודשים קיבל תפקיד של סמל מחלקה וחזר לבא"ח לפקד על טירונים חדשים.
אימו, פרידה, מספרת: "ילד יפה עם חיוך ענקי, ילד שמח, ילד טוב עם לב טהור, מצליח בכל מה שנגע בו, חכם מאוד עם זיכרון יוצא דופן, צנוע מאוד, אוהב מוזיקה וכדורגל. שיחק במכבי שוהם מהילדות ועד הצבא. יותר מכל אהב את המשפחה והחברים. היה ילד מושלם. מוכשר בכל מה שעשה. תלמיד מצטיין, עם המון חברים שאהבו אותו, ילד חכם עם זיכרון מטורף ומוח מתמטי. היה חייל אהוב ומפקד אהוב ורצו שיצא לקצונה אך הוא סרב. רצה לעשות את השרות שלו הכי טוב שיכול, להשתחרר ולטוס לטייל בחו"ל".
חברו, רועי קניג, מספר: "איתי היה חבר אוהב ואהוב על כולם, בן אדם שמח, חייכן, חכם וצנוע.
האהבה של איתי לכדורגל ולמכבי חיפה התחילה בגיל מאוד קטן. חוץ מהיותו שוער מצוין, איתי גם היה שחקן מאוד טוב ובאופן כללי ספורטאי מתמיד ומקצוען. איתי חי את עולם הכדורגל ואת מכבי חיפה מאז ומתמיד, תמיד עקב באופן הדוק אחר הקבוצה וגם בצבא ניסה למצוא את הזמן לראות משחקים, עם כל העומס בתור לוחם, מפקד וסמל בגדוד 890 בחטיבת הצנחנים".
איתי נפל בשבת השחורה של השבעה באוקטובר, כאשר יצא מהבית להגן על פשיטת מחבלים בעיר שדרות. הוא נפל בקרב על הגנת קבוצת ריצה ובקרב הגן גם על הכניסה לקיבוץ יד מרדכי ועל חייל נוסף. הוא השאיר אחריו הורים, פרידה ושלומי ושתי אחיות, הילה וחן.
יהי זכרו ברוך
