שחר בנם של שירה וארז ואחיהם הבכור של דריה ורוני. הוא נולד, גדל והתחנך בכרמיאל. אהב את הארץ, טיולים בנחלים וכדורגל. בכיתה ב׳ שחר הצטרף לחוג כדורגל של מכבי חיפה בכרמיאל והיה אוהד שרוף של מכבי חיפה עוד מימי האליפויות בקריית אליעזר ולאחר מכן בסמי עופר. היה לו מנוי בערך מגיל 10 והמשחק הראשון שלו היה מול הפועל תל אביב בסבא אליעזר. בגלל היציאות מהצבא, הוא התקשה להגיע למשחקים פיזית והמשחק האחרון בו נכח היה הניצחון 0:2 על יובנטוס.
שחר עשה הכל כדי להתגייס לקרבי והשיל המון ממשקלו, כדי להתאים. כך הצליח בתחילת 2021 להתגייס כלוחם שריון בגדוד 9 של חטיבה 401.
הוא יצא לחופשת שחרור והוקפץ ממנה בשבעה באוקטובר עם תחילת המלחמה.
אחרי שהוקפץ באותה השבת הוא הגיע לרמת הגולן, ובמשפחה קיוו שהגדוד יישאר בגזרה הצפונית, אבל כבר למחרת הם ירדו דרומה.
אבא ארז, מספר: "שחר היה ילד קצת סוער ומרדן. בעקבות המכינה בגליל הוא פשוט עבר מהפך – גם גופני וגם נפשי. פתאום הוא ראה, התפכחו עיניו. הוא נהיה רוחני ובוגר, פשוט בן אדם שאתה אומר רק תנו לי ליהנות ממנו כמה שיותר. הוא התקשר אלינו בזמן הלחימה בצפון הרצועה. הוא היה מאושר ושמרגיש את ההגנה שלנו. רגע לפני הסוף הוא היה עם חיוך ותחושת שליחת. אמרנו אחד לשני שאנחנו אוהבים אותו, ושישמור על עצמו. הוא אמר שהוא מוגן ושהוא מרגיש את ההגנה שלנו. דיברנו עם חייל שהיה ממש איתו באירוע, והוא הביא להם פחיות אקסל קרות והיה מאושר, הוא חייך. ממש רגע לפני הסוף הוא היה עם חיוך גדול ובתחושה של שליחות מאוד גדולה".
אלעד חברו הטוב של שחר מספר: "היה בן אדם כל כך טוב, שאהב את הארץ ברמות ורצה לתרום לה. הוא התאמץ כל כך כדי להתגייס לקרבי ולא ויתר והצליח לרדת במשקל כמעט 40 קילו, רק כדי שיהיה לו את הפרופיל המתאים. שחר אהב ליהנות ולצאת לראות עולם. כל היום אהב נחלים וטבע ממש. הוא התחיל בתקופה האחרונה להתחבר לרוחניות ולעשות מדיטציות, היה בחור זהב שתמיד אפשר לסמוך עליו. היה עזור מתי שרק צריך. איך שהוא היה מגיע לישיבה ישר כולם עם חיוך".
שחר נהרג מפגיעת פצמ"ר, במהלך קרב בצפון רצועת עזה. הוא השאיר אחריו הורים, שירה וארז, ואח ואחות, דריה ורוני.
יהי זכרו ברוך